פרשת השבוע עוסקת בדמותו של אברהם.
אבל…לא רק,לאורך הפרשה אנחנו נתקלים גם בדמותה של שרה.

אבל בעוד שעם דמותו וגדלותו של אברהם עושה לנו התורה הכרות מיד בתחילת הפרשה,
דמותה של שרה נעדרת מבט.

" ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך…,ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה"
אברהם נבחר להיות אבי האומה ומקבל מיד ציווי שטומן בחובו נסיון גדול,לעזוב את כל המוכר והידוע ולצאת לדרך.
אנחנו מקבלים את נקודת המבט כיצד להביט אל דמותו העצומה של אברהם.

אבל מה עם שרה,היכן יש התייחסות לדמותה??

אומנם ישנם רמזים שהתורה טומנת בתוך המילים ,כמו מה שכותבת התורה כאשר אברהם יוצא לדרכו ," ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן"
"עשו" בלשון רבים, 'אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים',
אבל מילים מפורשות שמהם נכיר את שרה,זה אין בנמצא.

כשהמשכתי לחפש ומצאתי.. ,התעלומה רק נתעצמה.

בסוף הפרשה הקודמת,פרשת נח,שם המקום הראשון בו שרה מוזכרת,
"ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה,
ותהי שרי עקרה אין לה ולד".

מדוע בוחרת התורה להזכיר את דבר היותה של שרה עקרה ,שם בסוף פרשת 'נח' ??

הרי כל ה"התעסקות" בזרעו של אברהם מתרחש רק לקראת סוף פרשת 'לך לך' ,
ויאמר אברם ה אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי…"
ומיד אח"כ כששרה נותנת לאברם את הגר שפחתה..
א"כ שם הוא המקום להזכיר ששרה עקרה ??

מדוע בוחרת התורה 'לפתוח את התיק הרפואי' של שרה בסוף פרשת נח ??

יתירה מכך,
מדוע בוחרת התורה לומר את דבר היותה של שרה עקרה מיד בפעם הראשונה שאנחנו מתוודעים לדמותה,
זה נראה שהתורה רוצה שנקודת המבט שלנו על שרה תהיה מושפעת מהידיעה על כך שהיא עקרה,
וכי זוהי דמותה של שרה ??
וכי אין בשרה צדדים נוספים מלבד היותה עקרה ?
מדוע כ"כ חשוב להפנות זרקור לעקרותה,ולהגדיר את זהותה כעקרה ??

האם חסרה ח"ו שרה אמנו מעלות ומעשים נעלים,האם מה שהיא זה היותה עקרה ??

תקשיבו לציטוט הבא

'כולנו עלולים להיות קורבנות באופן זה או אחר.בשלב מסוים בחיינו נחווה פגיעה,אסון או התעמרות שייגרמו בידי נסיבות או אנשים או מוסדות שאין לנו שליטה בהם…כאלו הם החיים,
וזהו ההיות קורבן.
לעומת זאת הקורבניות באה מבפנים.
איש אינו יכול לעשותכם קורבניים,רק אתם עצמכם.
אנו נעשים כאלה לא בגלל מה שקורה לנו אלא מפני שאנחנו בוחרים לדבוק בקורבניותינו.
אנחנו מפתחים תודעה קורבנית- צורת חשיבה והוויה שהינה נוקשה,מאשימה,פסימית,תקועה בעבר,נוטרת,ענישתית ונטולת סייגים וגבולות בריאים'

את המשפטים האלה כתבה אדית אגר בהיותה בת תשעים וזה היה ספרה הראשון .
בשנת 2017 הופיע ספרה אשר נקרא בשם 'הבחירה – לחבק את האפשרי' והיה לרב מכר עולמי.

היא ואחותה שרדו את מחנה אשוויץ ואף את מצעד המוות.
כאשר חילצו אותה חיילים אמריקנים מתוך ערימת גופות,היא היתה חולה בטיפוס,בדלקת ראות ובדלקת קרום הריאה וגבה היה שבור.

היא החלימה,התחתנה והיתה לאם.
היא השתקעה בארצות הברית ובעקבות חוויותיה הנוראיים היא בחרה כמקצוע לעסוק בריפוי נפשם של אחרים.

אידית אגר מתעקשת לקבוע שגם אם מישהו הוא קרבן,עדיין הוא יכול לפרוח ולחיות.
ה"התקרבנות" תלויה רק בנו.

שרה אמנו היתה עקרה,
כשהיא נותנת את הגר שפחתה לאברהם היא אומרת : "…הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה.."

רש"י במקום מתייחס לעוצמת הכאב של שרה ואומר:
'לימד על מי שאין לו בנים, שאינו בנוי אלא הרוס'.

התורה מבקשת שבהכרותנו הראשונה את שרה,נדע כי "ותהי שרה עקרה אין לה ולד".

מהרגע הראשון שהיא נישאת לאברהם היא כבר בעמדה של עקרה.
אין לה לכאורה סיכוי להגשים את הייעוד הכביר של העמדת עם ישראל.
נראה שאין לה סיכוי להשלים את המשימה האדירה של העמדת עם ישראל יחד עם אברהם.
היא אשתו של אברהם בהווה,אבל העתיד הנצחי נלקח ממנה.
יש לה את הסיבה הכי טובה לקחת את היותה "קורבן" ו "להתקרבן".

אבל…שרה אינה נכנעת,היא אינה מסכימה לבחור ב"התקרבנות" ובחדלון.
היא שותפה מלאה עם אברהם אבינו למפעל האדיר של 'אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים'
היא יוצאת איתו ביחד לדרכו ב"לך לך….אל הארץ אשר אראך"
היא יוצאת איתו בדרכו כשהוא מובטח בברכה על זרעו ,והיא אינה בטוחה כלל שתהיה שותפה.
היא אומרת " אולי אבנה ממנה" – אולי אזכה לפרי בטן
אבל זה רק אולי,זה לא בטוח.

והתוצאה בסוף ?
היא זכתה להיות הראשונה מתוך ארבע אמהות.

התורה מבקשת שכשנתבונן לאורך כל הדרך על דמותה ופועלה של שרה,נשים לב שכל זה מתרחש למרות העובדה והידיעה שלה
כי "ותהי שרי עקרה אין לה ולד".

זאת הסיבה שהפסוק שמתאר את עקרותה של שרה נאמר כבר בסוף פרשת 'לך לך'.
זאת הסיבה שהתורה בוחרת להגדיר ולזהות את שרה מיד בהכרות הראשונה איתה בתור עקרה.

ברור שלשרה אמנו מעלות רבות ונשגבות.
אבל הכל מקבל אור חדש כשיודעים שהכל התרחש -כשכל פועלה של שרה היה יחד עם הידיעה שלה שהיא עקרה.

אם לומדים כך את הפרשה,אזי דמותה של שרה מלמדת את כולנו שיעור חשוב,
גם כשיש קשיים ומהמורות,גם אם אולי נראה לפעמים שהכל "סוגר עלינו",

אף פעם,ממש אף פעם,לא נותר לעצמנו – על עצמנו.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]